פסק-דין בתיק ת"א 54583-06-12

לפניי תביעה שעניינה טענות לנזק גוף שנגרם לתובע עקב תקיפה מינית מצד הנתבע בהיותם בבית הסוהר.

רקע כללי ותמצית טענות הצדדים -

1.         התובע, מר פלוני (להלן: " התובע"), יליד 1989, שהה במאסר בכלא השרון במועדים הרלבנטיים לתובענה, ביוני 2011, וזאת לאחר שהורשע ביום 19.9.2010 בעבירות של כניסה לישראל שלא כדין, התחזות, החזקת סכין למטרה לא כשרה, הכשלת שוטר ושיבוש מהלכי משפט - ונגזרו עליו 18 חודשי מאסר בפועל (במסגרת ת"פ (שלום ראשון לציון) 4457/07 מ"י נ' חדוש). התובע השתחרר מהכלא ביום 4.7.2011 לאחר שסיים לרצות את עונשו המתואר מעלה, אך נעצר ונאסר שוב כדלקמן: מאסר מיום 23.9.11 עד ליום 27.12.11 בגין עבירת שהייה בלתי חוקית בישראל, מאסר מיום 5.6.12 ועד ליום 26.11.12 בגין עבירות דומות - ונכון להיום התובע שוהה שוב במעצר עד תום ההליכים בגין עבירות לכאוריות של שב"ח והתפרצויות לדירות באזור תל-אביב, וזאת החל מיום 6.2.13.

2.         הנתבע, מר עווד בן חמדאן טלאל (להלן: " הנתבע") יליד 1962, ריצה אף הוא במועדים הרלבנטיים עונש מאסר בכלא השרון, לאחר שנידון למאסר של 12 שנים בעקבות הרשעתו בתקיפה מינית ואינוס של קטינה, קרובת משפחה. כיום עדיין שוהה הנתבע במאסר.

3.         אין חולק כי במהלך חודש מרץ שנת 2011 התובע הועבר לכלא השרון וכי במחצית חודש מאי 2011 הוא שובץ להתגורר בתא אחד עם הנתבע ועם שניים אחרים (מר ראיד רמדאן ומר אלושה זאבוב, להלן: " רמדאן" ו-" אלושה").

4.         לטענת התובע, ביום 3.6.11 בסמוך לשעה 11:00, הוא והנתבע שהו לבדם בתא ואז ביצע בו הנתבע שני מעשים מגונים (שאף עולים כדי אינוס לטענתו). על מנת להמעיט עד כמה שאפשר בתיאורים של המעשים עצמם, אומר רק בתמצית כי טענת התובע הינה כי בשלב הראשון הנתבע תפס אותו בלסתו, גרם בכך לפתיחת פיו וחיכך את איבר מינו בפיו של התובע. לאחר מכן, בשלב השני, נעמד התובע ליד דלת התא כשגבו מופנה אל הנתבע ואז ניגש הנתבע לתובע מאחור, הפשיל את מכנסיו והחדיר בכח את איבר מינו לפי הטבעת של התובע, עד שהגיע לפורקן (להלן: " האירוע").

5.         מוסיף וטוען התובע כי כתוצאה מהאירוע נגרם לו כאב רב באזור פי הטבעת וכי הרופא שבדק אותו לאחר האירוע המליץ בין היתר לבצע בדיקות דם להימצאות נגיף ה-HIV (להלן: " הנגיף"), אך בדיקות שכאלו לא בוצעו בהתאם להמלצה. לאחר שחרורו מהמאסר שריצה בעת האירוע הוא נעצר שנית (כמתואר מעלה) ואז, ביום 23.10.11, בוצעה לו בדיקת דם והתגלה שהוא נשא חיובי של הנגיף.

6.         לגבי הנזקים הנטענים - התובע צירף חוות דעת של מומחה בתחום הנפשי, אשר קבע כי כתוצאה מהאירוע ומההדבקות בנגיף התובע נותר עם נכות בתחום הנפשי בשיעור של 25%. התובע מעריך את נזקיו המיוחדים לעבר בסך של כ-76,000 ש"ח ודורש פיצוי לעתיד בגין הפסדי השתכרות בסך של כ-348,000 ש"ח, הוצאות בגין נסיעות, טיפולים ועזרת צד ג' לעתיד בסך של כ-150,000 ש"ח ופיצוי לא ממוני בסך של 800,000 ש"ח.

7.         כלפי הנתבע - התובע טוען כי במעשיו הוא ביצע כנגדו עוולה של תקיפה, כמו גם כליאת שווא וכי פגע בפרטיותו ובאוטונומיה שלו. בהקשר זה מפנה התובע לכך שבעקבות האירוע הוגש כנגד הנתבע כתב אישום לביהמ"ש המחוזי מרכז (תפ"ח 655-07-11 מ"י נ' טלאל, להלן: " התיק הפלילי"), בו הורשע הנתבע במסגרת הסדר טיעון בעבירות של תקיפה סתם ומעשה מגונה בכח והוטל עליו עונש של מאסר בפועל בן 36 חודשים, מתוכם 18 חודשים באופן מצטבר למאסר אותו ריצה בעת מתן גזר הדין והיתרה באופן חופף (כמו גם מאסר על תנאי). התובע טוען כי פסק הדין המרשיע בתיק הפלילי (להלן: " פסק הדין בתיק הפלילי") מהווה ראיה לכאורה לגבי טענותיו באשר להתרחשות האירוע - בהתאם לסעיף 42א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש].

8.         הנתבע מכחיש את הטענות וטוען כי האירוע מעולם לא התרחש. עוד הוא טוען כי אינו יכול להיות קשור להידבקותו של התובע בנגיף כיון שהוא עצמו אינו נשא ואינו חולה. בנוסף, מוכחשות הטענות לגבי הנזק.

9.         כלפי הנתבעת מס' 2, מדינת ישראל (להלן: " המדינה") - טוען התובע כי היא אחראית להתרחשותו של האירוע כיוון שלא מנעה את שיבוצו של התובע יחד עם הנתבע באותו תא, למרות שהנתבע הינו עבריין מין מורשע ומסוכן וכי היה צריך להעריך את מסוכנותו טרם שובץ למגורים יחד עם אסירים אחרים שאינם עברייני מין, כגון התובע. עוד טוען התובע כי יש להשית על המדינה את האחריות בכל הנוגע לכך שלא בוצעו בדיקות לגבי קיומו של הנגיף לפני ששובץ התובע להתגורר יחד עם הנתבע באותו תא, כמו גם אחריות כללית לגבי תוצאות האירוע - לרבות ההדבקות בנגיף.

10.     המדינה מכחישה את טענות הרשלנות המופנות כלפיה ובמיוחד את הטענות הנוגעות לנסיבות ההדבקות בנגיף. לגבי הנזק - מוכחשות הטענות לגבי שיעורו ועוד נטען כי מצבו הנפשי של התובע היה בעייתי עוד הרבה לפני האירוע ולא הוכח כל נזק עקב האירוע. בנוסף, המדינה שלחה הודעה כלפי צד ג' כנגד הנתבע.

מסכת הראיות -

11.     בפניי העידו התובע, הנתבע, ד"ר קונסטנטין זייצב (להלן: " ד"ר זייצב", אשר הכין חוו"ד רפואית לגבי התובע ביום 20.6.11, כשבועיים לאחר  האירוע - נ/16); ורפ"ק אמל כיוף (להלן: " רפ"ק כיוף", קמ"ן כלא השרון במועדים הרלבנטיים, בעדות ראשית).

12.     כמו כן, הגישו הצדדים מסמכים רבים, לרבות: חוות הדעת של המומחה בתחום הנפשי מטעם התביעה, ד"ר פואד אלפארס (להלן: " מומחה התביעה"), המומחה בתחום הנפשי מטעם ההגנה, פרופ' מרק וייזר (להלן: " מומחה ההגנה") וזאת ללא חקירה נגדית של שני המומחים (בהסכמה הדדית), פרוטוקול של הדיון בתיק הפלילי מיום 11.12.2011 (לרבות חקירתו הארוכה של התובע), מסמכים מתיק האסיר של התובע ומתיק האסיר של הנתבע, נהלים של שב"ס, תכתובות, חוו"ד מז"פ ועוד. לגבי חלק מהמסמכים קיימת בקשה מטעם התובע לאפשר את הגשתם לאחר שהסתיימה ישיבת ההוכחות ואומר כבר כעת כי בנסיבות של תיק זה מצאתי להיעתר לבקשה ואתייחס למסמכים לגופם בהמשך.

דיון והכרעה -

13.     לאחר ששקלתי את התשתית הראייתית ואת טענות הצדדים בסיכומיהם, עמדתי היא  כי דין התביעה כנגד הנתבע להתקבל ודין התביעה כנגד המדינה להידחות, מחמת הנימוקים להלן.

סוגית הדבקותו של התובע בנגיף ה- HIV -

14.     הגם שנושא זה היה עיקרי ומהותי בכתבי הטענות של הצדדים והגם שהוקדש לו חלק נכבד מהדיונים בישיבות קדם המשפט - אזי שבאמצע חקירתו הנגדית של התובע בישיבת ההוכחות, הודיע בא כוחו כי התובע חוזר בו מטענותיו בכל הנוגע לנגיף, לנסיבות ההידבקות, לכך שהנתבע הדביק את התובע, באשר לחובת ביצוע בדיקות מטעם המדינה וכו' (עמ' 19 לפרוטוקול).